הגבייה מהווה בסיס כלכלי ופיננסי לקיומו של הארגון – היא משלימה את מעגל המכירות, השירות והייצור באמצעות תזרים המזומנים. כיוון שפעילות הגבייה על כל שלביה היא חלק בלתי נפרד ממכירות הארגון, היא חייבת להיות מבוצעת במלואה בכפוף לתקציב הנתון ובמועד שסוכם, אגב שמירה על מערכת יחסים נאותה עם הלקוח, כדי שימשיך לקנות מהארגון מוצרים ו/או שירותים וימליץ לחבריו לעשות כן. במילים אחרות, הגבייה היא גם חלק מ”חוויית הלקוח” בראי האסטרטגיה העסקית של הארגון.
בביצוע עבודת הגוֹבֶה עומדים בפניו קשיים אובייקטיביים, והעיקרי שבהם הוא התנגדותם של חלק מהלקוחות לשלם את חובם המלא במועד המוסכם (על פי ההסכם בין הארגון ללקוח). בעיקרון, חלק מהלקוחות עושים לדחיית תשלומיהם ככל שמתאפשר, ועל כן פעילות מחלקת הגבייה מן הראוי שתהא מהירה ומקיפה (כמובן, בהתאם לתנאי האשראי ואמצעי התשלום שסוכמו עם הלקוח) ותאפשר לארגון לתכנן את תזרים המזומנים שלו ולנהלו בצורה מיטבית.
פן נוסף של פעילות הגבייה הוא מערכת יחסי העבודה בארגון עם אנשי השיווק, המכירות, השירות ויתר היחידות העסקיות שעבודתן נוגעת לתהליך הגבייה. שיתוף הפעולה בין המחלקות לבין מחלקת הגבייה חייב שייעשה מתוך אינטרסים משותפים, למרות ש”אי הבנות”, “רגישויות” ו”מתחים” הם לפעמים מנת חלקם של עובדי המחלקה בפגישות ובדיונים המשותפים. אסור לשכוח שמערך הגבייה פועל באופן רציף מול לקוחות וגופים פיננסיים מחוץ לארגון, כגון חברות כרטיסי אשראי, בנקים וחברות סליקה. לאור קשיי התמרון במערכת הסבוכה שלעיל, חייב הארגון לנקוט במדיניות גבייה ברורה ואחידה, שתהא מוטמעת לרוחב הארגון וכלפי מטה בכל חלקיו הרלוונטיים.